ברכת קיבוץ הגלויות
“כִּי תָבֹאוּ אֶל־אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם” (ויקרא י”ד, לד)
צרעת הבית היא תופעה ייחודית לארץ ישראל. הרמב”ן מסביר שהדבר כך משום ייחודה וקרבתה של הארץ לה’:
“זה איננו בטבע כלל ולא הווה בעולם, וכן נגעי הבתים, אבל בהיות ישראל שלמים לה-‘יהיה רוח השם עליהם תמיד להעמיד גופם ובגדיהם ובתיהם במראה טוב; וכאשר יקרה באחד מהם חטא ועון – יתהוה כיעור בבשרו או בבגדו או בביתו, להראות כי השם סר מעליו, ולכך אמר הכתוב ‘ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם’ כי היא מכת השם בבית ההוא. והנה איננו נוהג אלא בארץ שהיא נחלת ה’, כמו שאמר: ‘כי תבאו אל ארץ כנען אשר אני נתן לכם לאחזה’, ואין הדבר מפני היותו חובת קרקע, אבל מפני שלא יבא הענין ההוא אלא בארץ הנבחרת אשר השם הנכבד שוכן בתוכה.” (רמב”ן ויקרא י”ג, מז) זכינו בדורנו לראות בקיבוץ גלויות לארץ אשר עיני ה’ בה, ובחזרת מלכות ישראל לעם היושב בציון. נדון בברכת קיבוץ הגלויות שבתפילת העמידה:
“תְּקַע בְּשׁופָר גָּדול לְחֵרוּתֵנוּ. וְשא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּותֵינוּ. וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מֵאַרְבַּע כַּנְפות הָאָרֶץ. בָּרוּךְ אַתָּה ה’, מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּו יִשרָאֵל.”
להורדת המסמך
Loading...
Reload document 
Open in new tab