“שלא עשני…”
פרשת המשפטים המופיעה מיד לאחר מתן תורה פותחת בדיני עבד ואמה מעם ישראל. בכך טמון מסר גדול: בני ישראל, שזכו לצאת מבית העבדים המצרי, מחויבים לשמור על חוויה זו כיסוד המוסר והמשפט לעתיד, ושומה עליהם לדאוג לזכויות העבדים, ולשחרר אותם מעבדותם בהגיע העת לכך.
נדון בהקשר זה בשלוש הברכות הידועות מברכות השחר: “שֶׁלּא עָשנִי גּוי”, “שֶׁלּא עָשנִי עָבֶד” (יש לשים לב שהעבד כאן אינו עבד עברי אלא עבד כנעני) ו”שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אשָּׁה”. ברכות אלו גורמות לרבים מאתנו קשיים והרהורים רבים אודות יחס התורה לעמים אחרים, לעבדים ולנשים. בהקשר זה הועלו לאורך הדורות פירושים מגוונים, וקולמוסים רבים נשתברו בסוגיה. אציין כאן מספר מקורות ונקודות למחשבה, שיקטינו את עצמתם של קשיים אלו. להורדת המסמך
Loading...
Reload document 
Open in new tab