ברכות התורה וברכת הכוהנים
מיד לאחר מותם של שני בני אהרן, מופיעים בפרשתנו הפסוקים הבאים:
“וַיְדַבֵּר ה’ אֶל־אַהֲרֹן לֵאמֹר׃ יַיִן וְשֵׁכָר אַל־תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם׃ וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר׃ וּלְהוֹרֹת אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל־הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ אֲלֵיהֶם בְּיַד־מֹשֶׁה׃ ” (ויקרא י’, ח-יא)
בניגוד לאחרים המתגברים על אסונותיהם בעזרת יין, כפי שנאמר: “תְּנוּ־שֵׁכָר לְאוֹבֵד וְיַיִן לְמָרֵי נָפֶשׁ” (משלי ל”א, ו), הצטווה אהרן שלא להשתכר. נהפוך הוא: התורה מדגישה אהרן, שתפקידיו השונים, לעבוד במקדש ולהורות את בני ישראל, חשובים כל כך, שאף בשעה קשה זו אל לו להתנתק מהם. להורדת המסמך
Loading...
Reload document 
Open in new tab