אהבת הגר
“וְכִי־יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ׃ כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי־גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה’ אֱ-לֹהֵיכֶם׃” (ויקרא י”ט, לג-לד)
חוויית בני ישראל במצרים כגרים מטילה עלינו חובה היסטורית ומוסרית לדאוג גם ולכן חל איסור חמור להונות ולנצל אותם. לגרים הגרים אתנו בארץ ישראל, חובת האהבה דווקא לגרים בפסוק זה מעניינת במיוחד, שכן המילה “וְאָהַבְתָּ” מופיעה בתורה בשני הקשרים נוספים בלבד: אהבת הרֵעַ : “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ” (ויקרא י”ט, יח), ואהבת ה’- “וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱ-לֹהֶיךָ” (דברים ו’, ה; י”א, א). “גזרה שווה” זו מלמדת אותנו את חשיבות העניין. להורדת המסמך
Loading...
Reload document 
Open in new tab