קידוש השם
“וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֺתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה’׃ וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת־שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה’ מְקַדִּשְׁכֶם׃ הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים אֲנִי ה’ ” (ויקרא כ”ב, לא-לג)
מעבר לחובה המעשית של קיום המצוות, התורה אוסרת לחלל שם שמים ודורשת מאתנו באופן חיובי לקדש שם שמים בתוך בני ישראל. רש”י מסביר על פי חז”ל, שהפסוק דורש מאדם מישראל גם למסור את נפשו, כדי לקדש שם שמים לפני ציבור של עשרה אנשים מישראל:
“ממשמע שנאמר ‘ולא תחללו’ – מה תלמוד לומר ‘ונקדשתי’? מסור עצמך וקדש שמי! יכול ביחיד? תלמוד לומר ‘בתוך בני ישראל’…” להורדת המסמך
Loading...
Reload document 
Open in new tab