משנה תורה של המלך וקריאת התורה
בפרשתנו מופיעה פרשת המלך עם הוראה מיוחדת למלך לכתוב לו ספר תורה:
“וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ וְכָתַב לוֹ אֶת־מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת עַל־סֵפֶר מִלִּפְנֵי הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם׃ וְהָיְתָה עִמּוֹ וְקָרָא בוֹ כָּל־יְמֵי חַיָּיו לְמַעַן יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת־ה’ אֱ-לֹהָיו לִשְׁמֹר אֶת־כָּל־דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת־הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לַעֲשֹׂתָם׃ לְבִלְתִּי רוּם־לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן־הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל־מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל” (דברים י”ז, יח-כ)
טעם המצווה של כתיבת “מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה” מנומק: “לְבִלְתִּי רוּם־לְבָבוֹ מֵאֶחָיו”, דהיינו כדי למנוע התגאות על אחיו. הרמב”ן בפירושו מדגיש:
“נרמז בכאן בתורה איסור הגאות, כי הכתוב ימנע את המלך מגאות ורוממות הלב, וכל שכן האחרים שאינן ראויים לכך, כי בראוי להתרומם ולהתגדל יזהירנו להיות לבבו שפל ככל
אחיו הקטנים ממנו. כי הגאוה מדה מגונה ונמאסת אצל הא-להים אפילו במלך.”
יש לשים לב לדבר מעניין: מצד אחד קיימת החובה על עם ישראל למנות עליהם מלך, אך מאידך מצד המלך קיים איסור מוחלט להתגאות על אחיו. להורדת המסמך
Loading...
Reload document 
Open in new tab