“לא תתגדדו – לא תעשו אגודות אגודות”
“בָּנִים אַתֶּם לַה’ אֱ-לֹהֵיכֶם לֹא תִתְגֹּדְדוּ וְלֹא־תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת׃ כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה’ אֱ-לֹהֶיךָ וּבְךָ בָּחַר ה’ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה מִכֹּל הָעַמִּים אֲשֶׁר עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה” (דברים י”ד, א-ב)
פסוקים אלו מתייחסים בפשטות לאיסור הטלת מומים בגופם של המתאבלים על המת, כפי שהיה נהוג אצל עמים אחרים, וכפי שנהגו, למשל, נביאי הבעל בכרמל:
“וַיִּקְרְאוּ בְּקוֹל גָּדוֹל וַיִּתְגֹּדְדוּ כְּמִשְׁפָּטָם בַּחֲרָבוֹת וּבָרְמָחִים עַד־שְׁפָךְ־דָּם עֲלֵיהֶם” (מלכים א י”ח, כח)
כך מובנת גם סמיכות הפסוק לפרק הקודם, שבו מדובר על עיר הנידחת, כי עלינו להתרחק ממנהגי עבודה זרה גם בדיני אבלות. רבי אברהם אבן עזרא מסביר ברוח זו גם את הסמיכות להמשך הפרק, שבו מוזכרים איסור אכילת חיות טמאות ונבלות ואיסור אכילת גדי בחלב אמו: “כי לא תקרחו על מת ולא תאכלו כל חי”. להורדת המסמך