ברכת המזון
בפרשתנו מופיע תיאור מפורט של שבחה של ארץ ישראל: הנופים המיוחדים, שבעת המינים והחקלאות המשגשגת. בעקבות ברכת ה’ המיוחדת, אנו מחויבים לברך את ה’ על ארץ ישראל:
“כִּי ה’ אֱ-לֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל־אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר׃ אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ־זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ׃ אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל־בָּהּ לֶחֶם לֹא־תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת׃ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת־ה’ אֱ-לֹהֶיךָ עַל־הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן־לָךְ׃ ” (דברים ח’, ז-י)
יש לשים לב שהמונח הייחודי “בְמִסְכֵּנֻת” דומה מאוד בצליל לנאמר בתחילת ספר שמות – “…וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת־פִּתֹם וְאֶת־רַעַמְסֵס” (שמות א’, יא).
דברי התורה כאן: “אֶרֶץ אֲשֶׁרֹ לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל־בָּהּ לֶחֶם”, מדגישים לנו שאכילת הלחם בארץ ישראל שונה לחלוטין מאכילת הלחם במצרים. אף שבתארם את מצבם במצרים אומרים בני ישראל “…בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל־סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע” (שמות ט”ז, ג), לחם זה הגיע אליהם בעקבות עבודת הפרך בה הם עבדו. בארץ ישראל, לעומת זאת, האכילה מותנית בקיום מצוותיו של הקב”ה. להורדת המסמך
Loading...
Reload document 
Open in new tab