פרשת וזאת הברכה

ברכת משה כתבנית לתפילת עמידה

בסוף ימיו נפרד משה רבנו מעם ישראל ומברך את השבטים. לברכות יש מבנה מענין שניתן ללמוד ממנו על מהותן.
הפתיחה והחתימה משמשות מעין מסגרת ספרותית ורעיונית לברכות השבטים בפי משה. שבחו של ה’, שבא בעבר לעם ישראל מהר סיני (פסוקים ב-ה), מקביל לדברי התודה של ישראל לה’, אשר יביא אותם בעתיד הקרוב אל ארצם ויגן עליהם (פסוקים כו-כט). המילים “יְשֻׁרוּן”, “עַם”, “יִשְׂרָאֵל” ו”יַעֲקֹב” מחברות בין הפתיחה לחתימה – על פי העיקרון המופיע בדברי חז”ל לגבי מבנה הברכות – “מעין פתיחתן סמוך לחתימתן” (פסחים קד ע”א). היותן של הברכות בתווך, בין ההודאה לה’ על יציאת מצרים ומתן תורה ובין התפילה לירושת הארץ בעתיד, מלמד אותנו שאף שלכל שבט יש דבר המיוחד רק לו, העם הוא אחד. להורדת המסמך

Loader Loading...
EAD Logo Taking too long?

Reload Reload document
| Open Open in new tab

הורדה [43.26 KB]

דילוג לתוכן